אכן, הנתונים לא חד משמעיים. לפעמים More (הפחתה) is less
ובכל זאת אנסה לעשות סדר:
בסקירה מינואר 2014 נמצא קשר U-shaped בין צריכת נתרן לסך תמותה. יחס הסיכונים לסך תמותה (ACM) ולמחלות קרדיוואסקולריות היה נמוך יותר בצריכה רגילה של נתרן לעומת צריכה נמוכה של נתרן (2.6 גר'/יום):
(ACM: HR = 0.91, 95% CI 0.82–0.99; CVDEs: HR = 0.90, 95% CI 0.82–0.99)
אך הסיכון היה גבוה באנשים שצרכו צריכה גבוהה של נתרן (כ- 4.5 גר'/יום) לעומת צריכה רגילה של נתרן:
(ACM: HR = 1.16, 95% CI 1.03–1.30; CVDEs: HR = 1.12, 95% CI 1.02–1.24)
ניתן להבין מכאן שצריכה גבוהה מדי של נתרן, כמו גם צריכה נמוכה מדי, קשורים בסיכון מוגבר לתחלואה.
ההנחה היא, שאנשים לרוב צורכים יותר נתרן ממה שצריך בגלל המלח שקיים במוצרים המתועשים. ולכן באופן גורף מנסים להפחית את צריכת המלח. צריך לקחת בחשבון שבמדינה שלנו גם הבשר מומלח וגם במוצרי החלב יש גבינה, כך שאדם שאוכל תפריט מאוזן, גם אם לא יכיל מזונות מתועשים וגם אם לא יוסיף מלח מהמלחיה, לא יגיע לכמות נמוכה מידי של נתרן בתפריט. ולכן נראה, ההמלצה הנכונה כרגע היא: להגביל את כמות המלח לפחות ל- 4 גרם ליום.