-
דיון
-
קצת מפתיע היה לקרוא בדיווח הזה שלמתן תוספים אלה לא הייתה כל השפעה על הסיכון לשברים בקשישים. למיטב ידיעתי ההנחיות וההמלצות הן למתן תוספים אלה, במיוחד אם יש חסר כמובן, לאוכלוסייה קשישה הנמצאת בסיכון לאוסטיאופורוזיס ושברים. אשמח להארות ותובנות…
-
תגובות
-
אכן שאלה מעניינת. פניתי גם לעזרת חברי בוועד המנהל של העמותה הישראלית לאוסטיאופורוזיס (עיל"ה) והנה כמה תשובות:
ראשית צריך לשים לב שבמטה אנאליזה הזו נכללו גם מטה אנאליזות. מטה אנאליזה של מטה אנאליזה מגדילה את הסיכוי לשגיאות. מה גם שטווח הכמות של התוספים היה רחב וכן הסוגים שניתנו. בחלק מהמחקרים הוערכה הצריכה התזונתית הבסיסית של סידן ונמדדו רמות ויטמין D התחלתיות ובחלק לא.
המאמרים שבהם היה שילוב בין סידן לויטמין D היו כולם עם סיכון מופחת גם אם לא מובהק. ובהתבסס על מחקרים קודמים, לא כדאי שמטה אנאליזה אחת תמחוק את האחרות.
נקודת החיתוך של חישובי הסיכון היתה מעל ומתחת ל- 900 מ"ג ליום – כמות שלכשעצמה יכולה להיות מספקת ולכן אולי לא מוצאים תועלת בתוסף.
היו תת קטגוריות שבהן כן הייתה השפעה מובהקת להפחתת שברים. למשל:
Nonvert טיפול משולב עם מינוני סידן פחות מ-1 ג' וויטמין D פחות מ-800,
Nonvert טיפול משולב בנוכחות צריכת סידן פחות מת-900, או רמת ויטמין D בסיסית 20 לפחות.
Total fractures עם ויטמין D, במינון גבוה.
לכן נראה שכדאי לתקן חסרים בצריכת סידן – שמטופלים רבים סובלים מהם (ומחייבים את המטפלים להיות מסוגלים לעשות חישוב מהיר של הצריכה לפי אנמנזה) ולהשלים ויטמין D במידה וקיים חסר ברמתו.
ושוב תודה להארותיהן של פרופ' צופיה איש שלום וד"ר איריס ורד
- הפורום 'תזונה' נסגר לדיונים ולתגובות חדשות.